מוניציפל בע"מ ואח' נ' אפיה ואח'

החלטה

התובעים הגישו תביעה זו כנגד הנתבעים. כמפורט בכתב התביעה התובעת מס' 1 הינה חברה פרטית הנמצאת בבעלות נתבע מס' 2 העוסקת בין היתר בייעוץ מונציפלי, מימוש זכויות עובדים וועדי עובדים ובפעולות גביה מעיריות ורשויות מקומיות לטובת עובדים וספקים באופן ישיר /או באמצעות הליכים משפטיים. עוד פירטו התובעים שנחתם הסכם בינם לבין נתבע מס' 2 בהיותו מיוצג על ידי נתבע מס' 1 לפיו שכרו הנתבעים את שירותי התובעים בחישוב וגביית תשלומים המגיעים לנתבע מס' 2 מעירית בת ים . לטענתם הם אספו חומר והכינו ביחד עם עו"ד רובין שגיא מטעמם תביעה לבית הדין האזורי לעבודה. התקיימו דיונים בהם יוצגו הנתבעים על ידי התובע מס' 2 וע"י עו"ד שגיא. התובעים גם הגישו ערעור על החלטה לגבי תשלום אגרת בית המשפט. בסופו של יום נמחקה התביעה אף עקב אי תשלום אגרה ומשכך הוגשה תביעה זו לתשלום בהתאם להסכם.

הנתבעים הגישו בקשה זו לדחיית התביעה על הסף כנגדם. לטענתם התביעה למעשה הינה תביעה לשכר שירות משפטי תוך הסגת גבול המקצוע. עוד טוענים למחיקת התביעה כנגד נתבע מס' 2 בהעדר יריבות אישית.

לחילופין טוענים הנתבעים להעדר כימות התביעה על כל רכיביה ומשכך מבקשים להורות לתובעים לכמת תביעתם ולשלם אגרת בית משפט כדין.

התובעים הגישו תגובה לבקשה זו. כעולה מתגובתם ההסכם עליו מבוסס כתב התביעה נכרת בין התובעים לבין נתבע מס' 2 שהינו ארגון עובדים ולפיו מונו התובעים כנציגי אותו ארגון. פעולה זו הוחרגה באופן מפורש בהוראת סעיף 21 (6) לחוק לשכת עורכי הדין.

עוד טוענים שהתביעות המשפטיות הוגשו על ידי עורכי דין מטעמם ולא על ידם. רוב הפעולות שנעשו על ידם הינן פעולות חשבונאיות.

בכל הנוגע להעדר יריבות עם הנתבעים טוענים התובעים שלגבי נתבע מס' 2 נחתם הסכם ישירות בין הצדדים, ובכל הנוגע לנתבע מס' 1 הוא שסיכל ביצוע ההסכם.

דיון משפטי:

האם "הסכם לגביית פיגורי מיסי וועד" כמוגדר על ידי התובעים מהווה הסכם לשכר טרחה עבור השירותים אשר ייוחדו למקצוע עריכת דין?

ס' 20 לחוק לשכת עורכי הדין התשכ"א 1961 (להלן: "החוק") מגדיר מהם תחומי העיסוק אשר ייוחדו למקצוע עריכת דין:

"הפעולות המנויות להלן, לא יעשה אותן דרך עיסוק, או בתמורה אף שלא דרך עיסוק, אלא עורך דין; ואלה הפעולות:

(1)ייצוג אדם אחר וכל טיעון ופעולה אחרת בשמו לפני בתי משפט, בתי דין, בוררים וגופים ואנשים בעלי סמכות שיפוטית, או מעין שיפוטית;

ס' 98 לחוק קובע כי:

"לא יזדקק בית משפט לתביעת שכר בעד שירות שנתן מי שאינו עורך דין, במידה שהיה בו שירות שנתייחד לפי חוק זה לעורכי דין."

6. טוענים התובעים שבהתאם לסעיף 21 (6) ל חוק יכולים הם לייצג הנתבעים. סעיף זה מחריג ייצוג של ארגון עובדים או מעבידים או של חבר בהם על ידי נציגו של ארגון כזה, בבוררות לעניני עבודה או בקשר להסכם עבודה;

7. האם ההסכם שנחתם בין הצדדים מכוחו נתבעים הסכומים האמורים יכול להיכלל במסגרת סעיף 21 (6) ? איני סבורה כך הן מן הטעם שהסעיף מדבר על ייצוג בבוררות, כאשר כאן הוגשה התביעה לבית הדין לעבודה ולא בהליך בוררות והן מן הטעם שההסכם מטרתו הינה לגביית מיסי וועד ולא ייצוג הועד בכל הנוגע להסכם העבודה מול המעביד.

8.ע"מ לקבוע בשאלה האם שירות אשר ניתן ע"י התובעת הסיג את הגבול של המקצוע עריכת דין יש לבחון את ההסכם ע"פ מהותו.

שאלות דומות נידונו בשורה של פסקי דין:

כך ראה תא (ת"א) 40679/04 המרכז הארצי לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נ' גיל רובין, פורסם בנבו שם נקבע :

"טענתו של ב"כ התובעת שובות את העין, אולם עדיין אין בהן מענה ללשון המפורשות של סעיף 98 : כאמור, אם בית המשפט ימצא כי התובעת הסיגה את גבול מקצוע עריכת הדין, מצווה בית המשפט "לא להזדקק לתביעה", ודוק - אין הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט בבחינת "רשאי הוא", אלא - כאמור, התוצאה אחת היא, דחיית התביעה."